רו"ח ירון נחום נ' מכללת רמת גן

פסק דין

פסק דין

1.עיקר המחלוקת העומדת להכרעתנו בתביעה זו היא האם התפטר התובע מעבודתו בנתבעת בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורין בהתאם להוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). כן תבע גמול שעות נוספות ודמי חגים.

2.התובע טען בכתב תביעתו וכן בתצהיר שהגיש כי שימש מרצה להוראת הנהלת חשבונות (סוג 1-2) במעמד של שכיר בנתבעת ברציפות החל מחודש ינואר 1994 ועד לחודש יולי 2008 כאשר הצדדים חלוקים באשר לאופן סיום ההתקשרות.

לטענת התובע, החל משנת 2006 החלה הנתבעת בהפחתה משמעותית בהיקף העסקתו ועלויות שכרו, ללא טעם אשר חייב או הצדיק זאת, והחל מהמחצית השנייה של שנת 2007 הורעו תנאי עבודתו, נפגע הקף עבודתו ושיעור הכנסתו באופן שאולץ להודיע במהלך חודש מרץ 2008 על התפטרותו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו אצל הנתבעת.

התובע טוען כי בשל נסיבות הפסקת עבודתו, עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, הינו זכאי לפיצויי פיטורין. עוד טוען התובע כי זכאי לגמול שעות נוספות ודמי חגים.

3.הנתבעת (להלן גם: "המכללה") טענה כי התובע אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורין; בהתאם להסכמים שנחתמו מעת לעת עם התובע לא הייתה כל התחייבות של הנתבעת להיקף שעות העסקה; לטענתה, התובע היה אחד המרצים המצליחים והמבוקשים בשורותיה. התובע הפסיק את עבודתו בנתבעת ללא כל עילה להתפטרות, ולא הייתה כל הרעה, כל שכן מוחשית בתנאי עבודתו של התובע, אשר הצדיקה את התפטרותו במועד בו התפטר.

4.העידו בפנינו התובע, מר נחום ירון ונשיא הנתבעת, מר עודד דברת (להלן גם: " דברת").

5.ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה, אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות, התצהירים, כמו גם מן העדויות, שהעידו הצדדים בבית הדין:

א.התובע בעל רישיון רואה חשבון משנת 1993.

ב.התובע החל עבודתו בנתבעת כמרצה בקורסים להנהלת חשבונות (סוג 1-2). התובע עבד במכללה למעלה מ 14 שנים ברציפות החל מחודש ינואר 1994 ועד לחודש יולי 2008. לתובע היה עיסוק נוסף כעצמאי במשרד פרטי מספטמבר 2003.

ג.במהלך שנות עבודתו במכללה נקשרו בין התובע לנתבעת הסכמי העסקה לתקופות שונות שנשאו כותרת "הסכם הוראה" (להלן:"ההסכם"); התובע קיבל לידיו הסכם לחתימה והיה נוהג לתקנו בכתב יד, לרבות מחיקת סעיפים בהסכם, ולהשיבו חתום לנתבעת. הנתבעת לא העבירה לתובע עותקים חתומים על ידה של ההסכמים המתוקנים.

עם זאת, אין מחלוקת, כי על אף שהחוזים החתומים ע"י התובע לא הושבו לו כשהם חתומים ע"י הנתבעת, המשיכו הצדדים בצורת העסקה זהה לכל אורך תקופת העסקת התובע במכללה.

כל הסכם שהועבר על ידי הנתבעת לתובע התייחס לתקופה משתנה ולקורסים אשר נפתחו בהתאם לביקוש ולמספר הנרשמים בשנת הלימודים הרלוונטית.

בהדרגה, לאורך שנות העבודה, הוגדלה מתכונת העסקתו של התובע ובהתאמה התעריף ששולם לתובע בגין הרצאותיו.

הוצגו בפנינו, במסגרת תצהיר התובע, מספר הסכמים אשר החליפו הצדדים במהלך השנים שבמהותם דומים זה לזה בהם פורטו, בין היתר, תקופת ההסכם והיקפו, היקף השעות, השכר השעתי.

ד.במהלך שנת 2006 החליפו הצדדים תכתובת ענפה בנוגע לתנאי עבודתו וזכויותיו הסוציאליות של התובע הנובעות מעבודתו אצל הנתבעת:

1. 26.4.2066: התובע פנה לנתבעת לקבלת טיוטת חוזים והסדרת הפרשים.

2. 15.5.2006: הנתבעת באמצעות מר דברת, נשיא המכללה, מעלה על הכתב את סיכום תנאי שכר התובע.

3. 22.6.2006: בעקבות פגישה עם התובע, פונה מנהל היחידה ללימודים חוץ אקדמיים לקבלת אישור התובע על נכונותו ללמד קורסים במחצית השנייה של שנת 2006.

4. 26.6.2066: התובע מאשר את נכונותו ללמד בקורסים במסגרת הנתבעת ומבקש את עמדת הנתבעת באשר לזכויותיו במסגרת עבודתו.